כן ולא היא קבוצת ספורט של אנשים רואים ואנשים עם עיוורון או לקות ראייה

קבוצת האם של כן ולא פועלת בבית עובד מטעם המרכז הישראלי לכלבי נחייה לעוורים (ע"ר). המרכז משמש לה בית חם ותומך.

למתבונן מהצד אנשי הקבוצה ייראו כספורטאים לכל דבר ועניין.

הרכיבה על אופני טנדם אינה נחלתם של בעלי מוגבלויות בלבד, זוהי הנאה צרופה של שיתוף פעולה אתגרי.

כל אדם שיש בנפשו פתיחות ויכולת נתינה מוצא את הפעילות המשותפת מרתקת ומהנה.

רוכבי וחותרי הקבוצה הם מתנדבים רואים המשתתפים בפעילויות השונות לצד אנשים עם עיוורון/לקות ראייה.

לקבוצת האם כן ולא יש קבוצות אחיות נוספות והן:

 - כן ולא השרון - כדור אור (ע"ר)

 - כן ולא צפון - יעדים בצפון (ע"ר)

 - כן ולא כביש - קבוצה עצמאית

 

 

סוסים חבושי עיניים / ארז ביטון

בְּכָל אִישׁ עִוֵּר

נָטוּעַ סוּס דּוֹהֵר

הַמְבַקֵּשׁ לִשְׁעֹט

לַמֶּרְחַקִּים

אז מה היה לנו ?... לחץ כאן לסיכום שנת 2017 (PDF)

אז מה היה לנו ?... לחץ כאן לסיכום שנת 2017 (WORD)


מסע אביב 2018 – מפנקסו של ראובן ברון

למאהבת  (שם בדוי) שלום רב,

זה לא מכבר חזרתי ממסע האביב של קבוצת הרכיבה שלי לעמק יזרעאל. זהו דין וחשבון על סוף שבוע.

בששי בבוקר הגענו לשולי עפולה באוטובוס של מטרופולין, עם ציון הנהג, עדי הקונדיטורית ושחר, בתם, הקונדוקטורית. למרות שאלו לא רוכבים איתנו, הם החברים הכי טובים שלנו בקבוצה. הם הקמע שלנו. נשפכנו מהאוטובוס ביום די חמים, בדקנו את האופניים ורכבנו מזרחה בין מסילת הרכבת ונחל חרוד. להזכירך, נחל חרוד מתחיל באיזור קו פרשת המים שבחלק הגבוה בעמק יזרעאל  ויורד מזרחה, עובר מצפון לבית שאן ונשפך לירדן. הנחל העיקרי שפונה מערבה מקו פרשת המים הוא הקישון. זוכרת?

את הדרך מראה ומתאר לנו אלי יבלונק. הוא זה שגר בעמק יזרעאל ואחראי על האירוח ותכנון המסלול. המעניין הוא שאלי לא רואה בכלל, וגם חסרה לו יד אחת, כך שקשה לו להראות לנו את הכיוון שמאלה. אנו מתנחמים בכך שגם לטרומפלדור היתה חסרה יד שמאל, ולמרות זאת הוא היה גיבור. כנראה שקודם היה גיבור, ורצו לקחת ממנו דוגמא. ולקחו לו את היד. זאת הדוגמא. את טור הרוכבים לווה מאחור שוקי בטנדר. לכל צרה שלא תבוא.

כשמגיעים לכביש שיורד מישובי התענך, ליד צומת נבות, פונים דרומה ומטפסים על הגלבוע. עליה די קשה וטכנית. פנינה, הקפטנית שלי, כלומר, זאת שיושבת בקידמת האופניים ומטפלת בכידון, מלווה אותי כבר בהרבה רכיבות ותחרויות. בעלה, שכמובן גם רוכב איתנו, ובנה, שלוקח אותי בטרמפ עד לאוטובוס וחזרה,  משגיחים שאתעסק איתה רק קצת,,,   סתם, סתם,  היא רוכבת טכנית טובה. רכיבה טכנית פירושו להסתדר עם מכשולים בדרך, סיבובים חדים וכו'.

קבוצת כן ולא בעצירה על הגלבוע

מוטי וראובן ברכיבה

באיזור עמק חרוד, זה שמה של שלוחת עמק יזרעאל לכיוון בית שאן, זאת היתה כנראה הפרידה מהאביב. עכשיו די פורח וירוק שם, אך כנראה שתוך שבועיים הכל יצהיב.

מההר גלשנו לאיזור הסחנה ומדרומו המשכנו ברכיבה לנחל הקיבוצים. היה די חם, ונכנסתי עם מכנסי הרכיבה לנחל. לא שחיתי כי לא התחשק לי. הסתפקתי בשכשוך במים עד הבטן.  מה להגיד לך, בשביל לעשות פיפי זה מספיק.

משכשכים בנחל הקבוצים

נחים בצל העצים ליד הנחל

 

 

 

 

 

האוטובוס המלווה מעלה אותנו לקיבוץ עין חרוד איחוד. מתמקמים בחדרים. אחרי מקלחת נמנמתי קמעה. בערב ארוחה דרוזית והופעה של סטנדאפיסט, שלא הפליא מכותיו, ובקושי הצליח להעלות חיוך על פנינו. לא כי היינו עייפים, אלא כי ממש לא היה מציאה גדולה.

על הדשא בעין חרוד איחוד

מאזינים להרצאה על הדשא

בלילה התעוררתי מרוב חום בחדר. המזגן לא פעל  אבל ממשיכים לישון. בבוקר הצצנו החוצה. רוח חזקה עשתה רעש גדול וקררה אותנו. ביציאה מחדר האוכל קראו לי. שם עמדה חברה מהקיבוץ שחיפשה אותי כדי להגיד לי שקראה את הכתבה על המסע להימליה בהודו בווי נט, ומאד התרגשה... היה לה חשוב להגיע לחדר האוכל שלנו ולהביע את הרגשתה.  יופי לי.

הרכיבה הבוקר החלה בטיפוסים על רמת יששכר, ולכיוון מזרח. הרוח חזקה מאד. הכל מסביב אביך ולא רואים הרבה. רק ממש את שלידנו מצליחים לראות. ממקום מסוים הדרך יורדת על כביש לכיוון תחנת הרכבת של בית שאן. אנשים מדדו את המהירות שלנו בירידה. היינו במהירות של כ- 58 קמ"ש. ממש מהר. הרוח הצידית היתה חזקה מאד, והתפללתי שלא נופל הצידה. במהירות כזאת אני לא אוהב ליפול מהאופניים.  הקפטן שלי היום היה מוטי רגב. תת אלוף בעברו ובכיר בחיל האוויר. הוא מאד מיומן ברכיבות, וכמעט בגילי. מאיזור בית שאן פנינו מערבה לאורך נחל חרוד. הפעם הרוח ממש מולנו ונגדנו. ומכביש 71, עפולה – בית שאן, מטפסים לקיבוץ עין חרוד. שני הקשישים עבדו קשה כדי להעפיל. אני רוכב בעיקר עם רגל אחת. כי הברך של השניה כואבת.

עם סיום סוף שבוע כזה אני חוזר כבד בכקילוגרם וחצי. הפה לא מפסיק לעבוד. או שמדבר שטויות או שאוכל. כאן המקום להודות לכל מי שדאג למלא לי את הצלחות, שכיבד בעוגות ועוגיות וקפה והוביל אותי לחדר ומהחדר, והזהיר מפני היתקלות באופניים שעל הרצפה, ועוד ועוד. לקראת עזיבת הדשא בקיבוץ מודים לאנשים שטרחו, ותכננו, וארגנו ורשמו, והסבירו, והובילו ועוד המון פעלים, כיאה להגדה של פסח. כמובן שחלק מהם הם הנהגים, מכיני האוכל, הרושמים, המסבירים בדרך ועוד.

בחיבורים של בית הספר מסכמים זאת כך: עייפים אך מרוצים שבנו הביתה. מחכים לפעילויות הבאות של כן ולא 'מרכז'.

שבוע חדש בפתח. הכנות לליל הסדר. מאחל לך שבוע טוב וחגיגי בסופו.

מתגעגע,   ראובן .

 

וידאו